יום חמישי, 16 בנובמבר 2017

נקודה שבועית פרשת "תולדות" ה'תשע"ח


השבת בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", ניחשף לאחד משורשי יסודות החינוך.
יצחק ורבקה מתבשרים שרבקה העקרה נושאת ברחמה תאומים. בלידה מתגלה השוני החיצוני בין שני הילודים.
אולם מיד לאחר תיאור הלידה קופצת התורה שנים רבות קדימה לאחר שכבר גדלו ומתארת את השוני ביניהם: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אוהלים".
התורה כאן מביאה לנו את התוצר הסופי של חינוך שני הנערים שגדלו, וכך כותב על כך הרש"ר הירש בפירושו: "כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: חנוך לנער על פי דרכו. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת."
ההורה והמחנך כאחד צריכים לדעת ולמצוא את דרך החינוך של כל ילד וילד על פי אישיותו שלו בעצמו. מה שמתאים לאחד לא מתאים ונכון לשני. החכמה והייחוד הוא לדעת לכוון חינוכית על פי מה שיוציא בעתיד את הפועל את יכולותיו ותכונותיו המדויקות של הילד והנער. למצוא את נתיבי התלמיד הנכונים לו בעולם הלימוד, כפי שכותב בהמשך הרש"ר: "דווקא משום כך - חנוך לנער על פי דרכו, חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו".
גם להורים בפן הזוגי פונה הרש"ר בפירושו על העניין שגדלו עשו ויעקב שונה "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים" ומסביר: "אחדות דעות ביחס לחינוך, ואהבה שווה לכל הבנים - גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם - הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך".
האחדות והאחידות מצד שני ההורים יחדיו בדרך החינוך לילדיהם בכלל ולכל פרט ופרט מהם על פי דרך הילד היא שתביא הצלחה בדרך החינוך ותוציא ממנו את הטוב שבו.

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


אמרי שפר כ"ז חשון ה'תשע"ח


 אמר הרה"ק ר' מאטיל מנעשכיז זצוק"ל "הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי" כי היות וחשבת שזה  " מעשי" שאני עשיתי אז "קיפחתי את פרנסתי, אבל אם נבין שהכול מאת ד', אז נצליח בכל הדרך .
        ואמר הרה"ק מקלויזנבורג זי"ע שחייבים לבחון במידות שיש צדיק שהוא בעל מופת אבל אין לו מידות, והיה ב' חסידים שדיברו ביניהם על גדולת רבם, ואמר אחד שרבו גוזר והקב"ה מקיים, אמר השני זהו איני יודע על רבי, אבל דבר אחד אני יודע כן, שמה שהקב"ה גוזר רבי מקיים .
     והנה ידוע מה שהרה"ק ר' גדליה משה מזוועהיל זי"ע סיפר (וידוע שהוא היה מרוחק מגוזמאות (,   שהכיר עיר שהיה שם רק רופא אחד ורוקח אחד   והם לקחו סכומים גדולים, ועל כן החליטו בני העיר לא ללכת אליהם, אלא להתפלל אל ד', ואכן בשנה אחת, אף אחד לא נפטר חוץ מ ב' אנשים הרופא והרוקח .
     וכמו שפירשו את הפסוק והאמין בד' ויחשבה לו צדקה (טו, ו) ולכאורה "והאמן" צריכים לכתוב עם אות יוד, ולכן לא נכתב עם אות יוד, כי יוד ידוע שמרומז בו חכמה, ולכן באמונה אין חכמות, וזהו הצדקה שלא הלך עם חכמה אלא עם אמונה פשוטה .
אהבת חברים  ( פניני בית לוי, עלון 454)
      לילה אפל וקר היה אותו לילה של חודש טבת תק"ד. בקרן זווית שבבית המדרש "שומרים לבוקר" ישב משה חיים, עצוב. הייתה לו סיבה טובה לכך. שנים מספר חלפו מאז נשא לאישה את רעייתו מרים, אך טרם זכו בפרי בטן של קיימא   אמנם זכו לאחר שנים רבות, בשלוש בנות, אך לגודל שברונם   נפטרו הבנות באופן פתאומי כחודש לאחר לידתן   מדי פעם לגם מכוס חמין שהייתה לפניו, כמו מנסה להתחמם ולהתנחם, אך גדול היה שברו וצערו. בשולחן הסמוך ישבו משה  יוסף הנפח, ישראל, חיימ'ל, ועוד כמה בעלי בתים פשוטים. הם ישבו ושוחחו בקול שהגיע גם לאוזניו של משה חיים, והיה להם על מה לשוחח ...   אותם ימים היו ימי התעוררות רבתי בדכנבורג, מי ניצח על התעוררות זו היה גדליה ברוך הסנדלר ורעייתו. לכאורה סנדלר פשוט היה, אך שלוש שנים בלבד מאז הגיעו בני הזוג להתגורר בדכנבורג, וכבר הספיקו לחולל שינוי רבתי בעיר, כאשר סיפר כי לאחרונה נתגלה אחד הצדיקים הנסתרים מאוהבי ישראל המפולגים, המדבר בשבחם ומורה להם דרך חדשה בעבודת השם יתברך, כשהקו המנחה את רעיונותיו הוא, קיום מצוות בשמחה   במידות טובות ואהבת ישראל. גדליה ברוך התכוון על הבעל  שם-טוב הקדוש, שאורו החל לזרוח ולנגוה על פני תבל   כעת ישב משה חיים בפינתו, ומבלי שרצה, שמע את שיחתם של חבריו, הללו ישבו וסיפרו סיפורים שונים מהבעל-שום-טוב   ותיארו מגדולתו כהנה וכהנה   בשלב מסוים פתח מוכר הירקות את פיו. הוא סיפר על זוג חשוכי בנים, כבר כמעט באו בימים, שהגיעו אל הבעל-שם-טוב והתחננו בפניו שיברכם בבן זכר, ברכתו של הרבי עשתה רושם, וכעבור זמן נולד להם בן. משה חיים שמע את הדברים, ואלו הוסיפו על מכאובי לבו. מבלי אומר יצא את בית המדרש לתוך הלילה האפל   בהזדמנות ראשונה שמצא לנכון, חזר על הסיפור באוזני מרים אשתו, והציע כי אם כזה הוא איש קדוש הצדיק היושב במז'יבוז  ',  אולי כדי שגם הם ייסעו אליו ויבקשו את ברכתו. בעצם, משה חיים לא היה בטוח שהוא רוצה לנסוע לצדיק. הוא היסס.. קיווה ..   חכך בדעתו.. התלבט ...   אשת חסד הייתה מרים. כששמעה מבעלה על מחשבתו לנסוע לבעל-שם-טוב, ציינה בסיפוק כי גם היא שמעה רבות על גדולתו   אך לא העזה להציע זאת כדי שלא לצערו  לא קלה הייתה ההחלטה לצאת לדרך, מאז ומעולם לא יצא משה חיים אל מחוץ לדכנבורג. פחדו היה גדול "הדרכים בחזקת סכנה  היה חוזר ואומר לאשתו, בד בבד עם רצונות הכן לנסוע לצדיק  .
      יום אחד נודע, כי קבוצה מתושבי דכנבורג, ורבי גדליה ברוך בראשם, מתכוננים לנסוע מז'יבוז'ה לחג השבועות, לשהות במחיצת הצדיק. משה חיים הבין כי שעת הכושר הגיעה  בראש חודש אייר תק"ד יצאה הקבוצה לדרכה. היום הגדול הגיע   משה חיים ומרים זכו להיכנס אל הקודש פנימה, אל חדר95 הצנוע של מאור הדורות, רבן של ישראל, רבי ישראל בעל-שם-טוב   בכאב לב עצום שפכו את צרתם. הם סיפרו על השנים הרבות בהן לא נפקדו, ולאחר מכן גוללו את מסכת לידת שלוש בנותיהם זו אחר זו, כאשר אף אחת מהן לא שרדה יותר מאשר זמן קצר   הביט בהם הבעל-שם-טוב בעיניים זכות. כמו נצח נשקף מעיניו הטהורות, אך משום מה, משהו עמום היה בהן. הצדיק הביט בהם  ,  אך לפליאתם העצומה לא הגיב. לא כך תיארו לעצמם את אותו צדיק פועל ישועות, שמסייע במאור פנים לכל דורש. באכזבה גדולה יצאו מחדרו של הצדיק, ופנו לאכסניה שהוכנה בעבורם   הם פנו לר' גדליה ברוך, וסיפרו לו את פרטי המקרה. זה ייעץ להם להמתין כמה ימים ולהיכנס בשנית   כעבור ימים אחדים נכנסו בשנית אל הקודש, ושוב שפכו את כאבם בפני הצדיק – אך גם הפעם, הצדיק הביט בהם בעיני הבדולח שלו, ולא הגיב. כשזה קרה בשלישית, נפלה מרים על הרצפה בחדרו. מששבה רוחה אליה, פרצה בבכי שיכול היה אהבת חברים להרעיד שמים וארץ, אך הרבי עמד בשתיקתו. דרכי צדיק מי יישורן   רבי גדליה ברוך, שעמד במקצת על סדר הליכותיו והנהגותיו של הצדיק ואת אהבת ישראל העצומה שפיעמה ברבי, הבין כי המצב רציני ביותר  רבי גדליה ברוך אסף כמה מחבריו, מחשובי המסתופפים בצל מורו ורבו, וביחד טיכסו עצה כיצד לסייע לבני הזוג. אמנם לא היו נהירים להם שבילי שמים, אך הבינו כי אם הצדיק בעצמו לא עוזר, סימן הוא ששערי מעלה מוגפים בפני בני הזוג. לאחר דיונים, הוחלט לאסוף מניין אנשים יודעי דת ודין, ולהתענות שלושה ימים רצופים, תוך תפילה ותחינה בפני השם יתברך, כי משה חיים ומרים ייפקדו בזרע קודש של קיימא. "נראה כיצד יגיב על כך הרבי, וכיצד יסתדרו העניינים" חתם גדליה ברוך את האסיפה   לא קל היה להם למשה חיים ורעייתו באותם ימים. הם ראו יהודים נוספים נכנסים אל הצדיק, וכל אחד מהם יוצא מצויד בברכותיו של הצדיק. לא היה גבול לייסורי נפשם   שלושה ימים ישבו עשרה נבחרים מתלמידיו של הבעל-שם-טוב בחדר צדדי, ומתוך צום התפללו לפני היושב במרומים, התחננו בעבור זוג חשוכי הילדים שאור העולם כבה להם. הדבר נשמר בסוד, ואיש מלבדם לא ידע על סדר התעניות והתפילות שקיבלו על עצמם, מתוך אהבת ישראל מופלגת לזולתם   בערבו של יום שלישי, עם רדת ערב, פנו להתפלל תפילת ערבית   תפילה שאמורה הייתה לחתום את מסכת התפילות והצומות   עודם עומדים בעיצומה של תפילה, הגיע משרתו של הרבי והודיעם כי הרבי מזמנם לבוא לביתו לסעודת מצווה . " סעודת מצווה?" תהה גדליה ברוך בקול בתום תפילתו, "על שום מה?" המשרת משך בכתפיו. "איני יודע, רק זאת אני יודע, שלפני שעות אחדות הורה לי הרבי להכין סעודה כדת וכדין ".   כעבור שעה קלה ישבו גדליה ברוך וחבורתו סביב שולחנו הטהור של הרבי. מסביב היו גם בני החברייא קדישא, ואורחים רבים שהגיעו למז'יבוז' באותם ימים. איש לא ידע לפשרה של סעודת המצווה, כמו שאיש לא ידע – מלבד הצדיק כמובן – כי סעודה זו היא גם שבירת צום ממושך   פניו של הבעל-שם-טוב, האירו באור יקרות. בקול חגיגי החל הצדיק לומר חידושי תורה וענייני חסידות על הפסוקים "ואהבת לרעך כמוך" "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". כטוב נפשו הטהורה של הרב, הוסיף וסיפר כמה סיפורים בעניין אהבת ישראל, ועד כמה יקרה בשמים עזרה של יהודי לרעהו. הוא האדיר בחשיבות פעולת אהבת רעים, חברים המעוררים רחמים רבים על חברם בשעת דחקו, וקורעים בעבורו גזר דין של שבעים שנה, ומהפכים את הקללה לברכה, ואת המוות לחיים ארוכים   רבי גדליה ברוך וחבריו הבינו כעת כי סיבת סעודת המצווה טמונה בפעולתם בימים האחרונים. בשיחה עם משה חיים ורעייתו מרים, גילה את אוזנם על החלטתם להתפלל ולהפציר בעבורם: ועל כך שקורבנם, מיעוט חלבם ודמם בצום הממושך   התקבל לנחת רוח בשמים, וגזר דינם נקרע, כפי שהבינו מדברי הרבי. "מסתבר כי ברכתו של הרבי תפעל בעבורכם, להוריד לעולם נשמה גדולה ויקרה", סיים   השניים, יחד עם שאר בני החבורה, חזרו לעירם, שמחים ומאמינים באמונה שלמה כי כבר בשנה הקרובה ייפקדו בבן זכר   חי ובריא, שיאריך ימים, ואכן, ברכתו של הבעל שם טוב, כמו גם תפילותיהם של החברים, נשאו פרי. שנה בדיוק לאחר שיצאו לדרכם מז'יבוז'ה ושלושים ושלוש שנים לאחר נישואיהם, ילדה מרים בן לבעלה, ונקרא שמו בישראל – שלמה   שלוש עשרה שנים לאחר מכן, נסע שלמה עם אביו למזי'בוז ',   שם התברך מפי הצדיק בזיכרון טוב ובאריכות ימים ושנים. בגיל שבע עשרה השתדך עם בתו של גדליה ברוך, ומאז כונה "שלמה באשעס" על שם חמותו שנודעה בסגולותיה ובמעשיה הטובים.

החוויה היהודית



יום שלישי, 14 בנובמבר 2017

אמרי שפר כ"ו חשון ה'תשע"ח

אמרי שפר כ"ו חשון ה'תשע"ח

אמר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויזניץ זי"ע על הפסוק (פרשת וירא) אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמישה וגו', ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה (יח, כח). "חמשה" אותיות שמחה  אברהם אבינו עליו השלום שאל את הקב"ה, אם יהיו חמישים צדיקים בעיר, אלא שתחסר להם מידת השמחה, התשחית, על כך השיב לו הקב"ה, על שמחה אינני מוותר, גם אם יהיו שם ארבעים צדיקים לא אשחית, אבל בתנאי שיהיו בהם  " חמשה" שתהיה מידת השמחה .
     הבריסקער רב ז"ל אמר שבפרשתנו כתוב בשידוכים ותרץ וירץ לרמז שכשמגיע הדקה הנכונה הכול רץ, וכך אומר החזון איש שבדורות האחרונים הקב"ה השאיר לנו מקום להרגיש בחוש את ההשגחה פרטית השאיר זאת בשידוכים .

     '' ואברהם זקן בא בימים ו ה' ברך את אברהם בכל (כד, א)." "בימים בגימטריא אמונה, וזהו בכל שיש לו הכול, כי יש לו אמונה.

     כוחו של הדיבור אך עצום עוד יותר כוח השתיקה. אם כדי לדעת לדבר צריך ללמוד, כדי לשתוק על אחת כמה וכמה. מילה בסלע ושתיקה בתרי. 

אמץ אברך   [ אנשים מספרים על עצמם 7]
     ''אני תושב הרצליה פיתוח, מנהל חברה מצליחה מאד   החברה שבבעלותי - אותה הקים אבי, ושהפכה את משפחתנו לאמידה בכל קנה מידה - נקלעה לקשיים שאיימו על קיומה ועל עתידה הכלכלי של המשפחה. הדבר שכאב לי ביותר הוא, שמשמעות הדבר היא הוצאת אבי הקשיש מהבית המוגן בו הוא נמצא, לבית אבות סיעודי של המדינה. לא ישנתי לילות, ובוקר אחד כאשר ידעתי שהחרב מונפת עליי   קמתי מוקדם בבוקר, לקחתי את התפילין שאותן הנחתי רק במסיבת בר המצווה שלי ונסעתי לבני ברק להתפלל שחרית לא-לוקים. לא הייתי דתי, אבל הגעתי למקום שידעתי כי אין שום תקווה אחרת. שאלתי עובר אורח היכן אפשר להתפלל בשעה כזו? מיד הוא אמר: "באיצקוביץ", בו יש הרבה חדרים שבהם יש מניינים בזה אחר זה   הגעתי לשם, הנחתי תפילין והתחלתי להתפלל. לפתע החלו הדמעות לזלוג מעיני, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. לא התביישתי מאיש, אין לי כאן שום מכר.
     תוך כדי תפילה שמתי לב שלידי ישב חרדי כבן 30 ,שבכה אף הוא בתפילתו  בכיו היה מאופק יותר, אך נראה שמשהו מציק לו, חשבתי לעצמי, שאולי אושיט לו עזרה ואז הקב"ה יעזור לי. בסוף התפילה ניגשתי אליו ושאלתיו בעדינות - תוך התנצלויות על חדירה לחייו הפרטיים - מה מעיק עליו, שכנעתי אותו לספר לי, בסופו של דבר הוא נעתר וסיפר כי נקלע שלא באשמתו למצב כספי קשה והוא חייב 46,800  ₪ ואין לו מושג מהיכן יחזיר ולכן הוא מתפלל לה' שישלח לו כסף להחזיר את החובות המעיקים עליו כל כך, היות והוא אברך כולל ורק אשתו עובדת. מבלי לחשוב, הוצאתי פנקס שיקים מלאתי בו סכום של 50 אלף שקל ואמרתי לו: "תפדה את הצ'יק ותחזיר את החובות שלך, אבל יש לי 2 תנאים: אחד תרשום את המס' של המזכירה שלי, תתקשר אליה להצהיר שקיבלת ממני צ'יק - שלא אסתבך עם מס הכנסה יותר מכפי שאני מסובך, ושנית תתפלל עלי ללא הפסק במשך היום כדי שהחברה שלי תיחלץ מהמשבר אליו נקלעה". להפתעתי הוא אמר: "איני רוצה לעבוד עליך, איני מתפלל כול היום, אני לומד גמרא בכולל רוב היום, מתפלל 3 תפילות. יש לי עוד כולל בערב, שאולי אוכל לבטלו ובמקום זה לומר תהילים עליך, הסכום שאתה נותן לי מציל אותי, אבל לא אשקר לך שאני מתפלל כל היום, אני לומד". זה ריגש והפעים אותי היושר שלו כבש אותי לגמרי, הייתי מספיק חכם להבין שלימוד הגמרא של האדם הזה, שווה לי כמו תפילה, אולי אפילו יותר. ואמרתי: "עזוב, תמשיך את הלימוד שלך כרגיל אבל תקדיש אותו בשבילי". לקחתי ממנו את המס' הטלפון בשביל להודיע לו מתי החברה עומדת על הרגליים והוא משתחרר מהמחויבות שלו. והלא יאמן קרה, באותו יום בצהריים קיבלתי שיחת טלפון מבחור בן 23 . 3 שנים קודם פנה אלי אביו ואמר לי: "יש לי בן גאון שממציא משהו במחשבים, בוא תשקיע בהמצאה שלו ותקבל אחוזים", שילמתי מיליון וחצי שקל ומאז לא שמעתי ממנו וגם לא התעניינתי, וכעת הם קיבלו הצעה מחברה בארצות הברית תמורת ההמצאה שלו, הוא מתקשר לעדכן בהתפתחויות, "אתה רואה, 

החוויה היהודית



אמרי שפר כ"ה חשון ה'תשע"ח



 אם ייקח אדם צרור כספו וישליך אותם למצולות הנהר משתגע יקרא, ויותר משתגע יקרא מי שזורק זמנו למקום ריק .   ) הרה"ק בעל ה"ישמח משה''    ( 
     האדם האידיאלי משאיר בקרבו את כל מעלות הנערות ומוסיף על עצמו את הבגרות. 
      האר"י הקדוש היה אומר: האדם היה רוקד משמחה, אם היה יודע כמה הייסורים מיטיבים עמו  שרה אמנו היתה צדקת, מאה ועשרים ושבע שנים  ' כולם שוים לטובה '.
     הגאון בעל ה"חזון איש" כותב, ש"את משא החיים של אדם יש שעובר את חייו בבכיות, יש עובר אותם חיים אבל בחיוך ובשמחה" ולכאורה "את הנגזר במילא לא תשנה", אז א"כ למה שלא תחיה עם שמחה .
ויברך א-לוקים את יום השביעי  (ברכי נפשי [
     הסיפור נסוב אודות דמותו של החקלאי שומר השבת והשמיטה, ר' יעקב חזיזא, המתגורר באחד המושבים בצפון הארץ. מושב זה, על 100 משפחותיו, מתפרנס מגידולים של פירות נשירים, לולים, ועוד. בעבר הלא-רחוק, היו החברים שומרי-הלכה, אך ברבות הימים, וככל שהצעירים גדלו, הלכה והתרחקה האוכלוסייה המקומית מ 'הדמות היהודית' שאפיינה את עדות המזרח. ר' יעקב חזיזא, ועמו כמה משפחות בודדות נוספות, נותרו כשושנה בין החוחים, והמשיכו לדבוק במסורת אבותיהם, מבלי לשנות מאומה.
     מא91קים רבים ניהל חזיזא עם חברי המושב בכל מה שקשור לשמירת המצוות. בקונטרס 'ברכת השביעית' מובא, למשל, מאבקו בעניין שיווק פירות ערלה. חזיזא התחנן לפני חבריו  שיימנעו מכך, בהיותם חוטאים ומחטיאים את הרבים, אבל קולו נשמע כקול קורא במדבר. רק לאחר שפרסם ברבים את העובדה שהפירות הללו הם ערלה, ואנשים הפסיקו לקנות את הפירות, הועילו הדברים, וכיום אף אחד כבר לא מעז למכור פירות ערלה במושב ההוא. מאבק נוסף ניהל בעניין קטיף הפירות ושיווקם בשבת קודש. חזיזא, לא הסכים שיעשו זאת בשבת, ובהיותו חבר הוועד ובעל נכסים, לא הייתה לחבריו ברירה אלא להסכים עמו, וזכות הרבים הייתה תלויה בו   למרות שבאופן כללי לא התבצעו העבודות החקלאיות בשבת, אירע בשנה אחת שכמה מחברי המושב עמדו בפני ניסיון קשה. יעקב חזיזא ועמו שלושה חברים נוספים במושב, קיבלו חלקת אדמה לגידול חציר שישמש למאכל לפרות. החלקות היו צמודות, וכל 4 החקלאים עיבדו אותן בצוותא. החרישה, הזריעה והזיבול, הכל נעשה במשותף   כיוון שלחלקה זו של גידול החציר לא הייתה השקיה, היו החקלאים תלויים ועומדים בגשמים. דא-עקא, בשל מיעוט הגשמים בשנה ההיא, לא גדל החציר אלא מעט, והחקלאים ציפו לחסדי שמים. אבל הגשמים לא הגיעו, והנה מגיע הזמן שבו צריכים לקצור את מעט החציר שגדל. אנחנו מדברים על תקופה, שבה לא החזיק כל חקלאי טרקטור משלו   וכשהגיעה עונת הקציר היו החקלאים שוכרים טרקטור מהחקלאים העשירים. זה מה שעשו החקלאים במושב ההוא. ברם, הטרקטור הגיע אליהם ביום ששי, וכיוון שההשכרה הייתה רק ליום אחד, ומיד לאחריו היו צריכים להשיב את הטרקטור לבעליו, החליטו חבריו של חזיזא לעבוד עם הטרקטור בשבת, רח"ל. ר' יעקב חזיזא התנגד לכך בתוקף, והודיע שהוא בכל מקרה לא יקצור בשבת   שלושת החקלאים האחרים פתחו בצחוק רועם; 'אם לא נקצור עכשיו, נצטרך להמתין אחר כך עוד כמה שבועות, עד שיגיע שוב התור שלנו לשכור את הטרקטור, ועד אז הרי יתייבש כל הקציר, ולא יהיה מה לקצור בכלל  '...  אבל ר' יעקב באחד, ומי ישיבנו. אני לא מעז לחלל שבת  ובנוסף, אני מוחה נמרצות על חילול השבת שלכם .
      שלוש החלקות נקצרו ביום שבת קודש, ירחם הא - לוקים. רק חלקתו של חזיזא נשארה כמות שהיא. ביום שני שלאחר אותה שבת, התייבש כמעט כל החציר, והחקלאים היו צריכים לאוספו ולעשותו חבילות-חבילות, כמקובל. בדיוק באותה שעה התקשרו השמים בעבים, וגשם החל לירד ארצה, ולהשקות את פני האדמה. כל החציר שנקצר - נרקב עד היסוד, ואילו החציר של חזיזא שלא נקצר, החל רק עכשיו לגדול ולגדול... וכשהגיעה שעתו של ר' יעקב לקצור  התברר שהכמות שאספו אצלו, מספיקה לא רק לרפתות שלו, אלא יש בידו למכרה גם לשלושת שותפיו שהפסידו את כל החציר שלהם, ונותרו ללא חציר! אחד הרווחים הגדולים שהיו לחזיזא כתוצאה מהמקרה המופלא הזה   התבטא גם בקידוש שם שמים שנגרם עקב כך. לאחר המאורע, שהתפרסם בכל האזור, השתנו פני המושב לחלוטין, כאשר החברים הבינו והודו בפה מלא, שיש מנהיג לבירה. בעקבות הנס, הצליח ר' יעקב להשפיע על חברים רבים לחזור למוטב, ולפקוד מחדש את בית הכנסת. הוא גם יסד שיעור תורני במקום, ועל ידי כך נרשם נס נוסף, והיה זה בעת שהמושבניקים שהו בשיעור... המושב שעליו אנחנו מדברים ממוקם ממש ליד הגבול עם לבנון. עירוני שיגיע למקום, יתפעל אמנם מהנוף עוצר-הנשימה, אבל לא יאמין שהוא נמצא במרחק של מטרים מן הגבול. כולם כאן במצב הכן, בכל שעות היממה. למרדפים ולקרבות הפנים-אל פנים כבר התרגלו מזמן. הם עובדים במטעים וצופים בקרבות הללו; חולבים את עיזיהם וההליקופטרים חגים מעל ראשיהם. עוקבים אחר כל תנועה חשודה בגבעות שממול   המושבניקים האלה, נולדו עם מטחי היריות הליליים   הג'יפים הצבאיים הם חלק מהתמונה, והקומנדקרים השועטים בחוצות המושב ובשבילים הסמוכים לגדר המערכת, הם חלק בלתי נפרד מהנוף. אחד האירועים הציבוריים הגדולים שנערך מדי שבוע במושב, היה ביום רביעי בלילה, כשרבים מחברי המושב נהגו להגיע באותו לילה אל המועדון שבפאתי הישוב. היה זה, תמיד, אחד הלילות העמוסים ביותר במושב. כל החברים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, היו עוזבים את בתיהם ובאים אל המועדון   גם המחבלים מן העבר השני של הגבול ידעו זאת, וזו בדיוק הייתה הסיבה שכאשר תכננו את אחד הפיגועים הגדולים באזור ההוא, הם קבעו זאת ליום רביעי בלילה. התוכנית השטנית הייתה להפגיז את המועדון, ולהפילו על יושביו  ,  רח"ל. מה שלא ידעו המחבלים, שבדיוק בשבוע שבו היה הפיגוע אמור לצאת לפועל, הופסקה הפעילות במועדון, וכל החברים שנהגו לבלות את זמנם בדברים של הבל-וריק  החליטו להגיע לשיעור התורני שנוסד על ידי חזיזא, ונמסר בבית הכנסת, שבמרכז הישוב. "ישבנו בשיעור, וכל כך נהנינו מכל מילה עד ששכחנו מכל הסובב אותנו", סיפר לנו אחד התושבים. "לא יכולנו להאמין שעד השבוע שעבר בזבזנו את הזמן היקר על שטויות שכאלו, במועדון "!  ולפתע נשמע פיצוץ עז שהרעיד את כל הסביבה. קול הנפץ היה כה אימתני, עד שגם המושב ההוא, שכל כך רגילים בפיצוצים שכאלו, נחרדו. רבים מחלונות הבתים במושב נשברו וניתצו לחלוטין. "תמיד אנחנו שומעים את הפיצוצים במרחק-מה מאתנו, אבל הפעם זה נשמע כל כך קרוב, עד שחששנו שהמחבלים ביצעו חדירה דרך גדר המערכת ונכנסו ממש אל תוך היישוב", מספר האיש. ובתוך זמן קצר יתברר שאכן כך היה. המחבלים אכן חדרו, וכיוון שהיו בטוחים, על פי המידע שבידם, שחברי המושב נמצאים במועדון, השליכו פצצה לכיוון המבנה, ונסוגו מיד אל מעבר לגבול. המועדון נחרב עד היסוד, אך כיוון שלא הייתה בו נפש חיה, לא נפגע איש מחברי המושב. ברור היה לכולם שהנס הגדול התרחש רק בגלל ההתחזקות הרוחנית שנרשמה במקום, ושהייתם של החברים בבית הכנסת. כילה הקב"ה את חמתו בעצים ובאבנים, ולא בבני אדם. הרי לך עובדה, המקיים את מצוות התורה לא ניזוק לעולם.

החוויה היהודית



יום שני, 13 בנובמבר 2017

אמרי שפר כ"ד חשון ה'תשע"ח


'' אל תפחד להגיד את מה שאתה חושב, אבל תחכה כמה רגעים לפני שאתה עושה את זה "
     בספר 'אבני שלמה' מסופר, כי המשגיח רבי שלמה ולבה זצ"ל לא נתן לבני הישיבה לצאת להלוויות של כמה מגדולי ישראל [מלבד של הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שאמר שמכיוון שהיה ממש רבו, אם כן הוא רבי של הישיבה וצריכים כולם ללכת   ונימק זאת בכך שהוא קיבל מרבותיו כיצד לפתוח ישיבה  אבל כיצד לסגור ישיבה - לא קיבל .
     בס' כסף הקדשים (חו"מ ס' ס"ו) כתב, שיש לדיין להקדים דין שלום בית לפני דיני ממונות וזכר לדבר: בנו ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם, לפי שצער העדר שלום בית גדול מצער שבדיני ממונות .
     העני בפתו היבשה מסוגל להיות בעל תאווה , כמו העשיר בסעודתו השמנה.
המוהל והשוורים  (סיפורי צדיקים, עלון 280)
     פעם נכנס אחד מחסידי הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א (יומא דהילולא כ"ה תשרי) אל הרבי. שמו היה ר' ברוך והוא היה סוחר שוורים. אמר ר' ברוך: "רבי, אני סוחר שוורים  ,  ולאחרונה הוזל מאד שער השוורים, ולי יש שוורים רבים למכירה. מה אעשה? הרי צפוי לי הפסד גדול במכירתם   שהרבי ייתן לי עצה וברכה לבל אפסיד את כספי". שאל אותו הצדיק: "האם עוסק אתה לעיתים באיזו מצווה מיוחדת? השיב הסוחר: "אכן כן, אני מוהל". המשיך הרבי ושאל: "ומה אתה עושה אם לפעמים יורד חלילה הרבה דם מהנימול לאחר המילה? "ענה ר' ברוך: "יש לי תרופות כאלה וכאלה" ופירט באילו תרופות הוא משתמש. שמע רבי לוי יצחק את דבריו ואמר לו: "אני אתן לך עשב מסוים, ואם יקרה חלילה שיקשה לעצור את הדימום, שים את העשב במקום הפצע ובעזרת השם יתברך הכול יתרפא מיד". שאל הסוחר: "ומה אעשה בעניין עסקי השוורים?" השיבו הצדיק: "כבר אמרתי לך, כשיהיה דם רב מהנימול, תן שם את העשב וב"ה הכול יתרפא מיד ".  הסוחר לא שאל יותר בעניין השוורים, כי האמין שאם הצדיק עונה לו כך בוודאי יש בדבריו גם תשובה לשאלת השוורים, למרות שלא הבין בדיוק מהי התשובה. הוא יצא מעם הצדיק ופנה לדרכו.
     בדרך התעכב ויצא לו לנוח במלון קטן על אם הדרך, והנה נודע לו כי בנו של בעל המלון אינו מהול   שאלו הסוחר: "מדוע לא מלת את בנך?" השיבו בעל המלון: "כי בניי הקודמים מתו מחמת המילה משום דם רב שזב מהם שאי אפשר היה לעצרו". לפתע נזכר הסוחר בדברי רבו הקדוש רבי לוי יצחק, ואמר לבעל המלון : "כמה מוכן אתה לשלם לי על עצה בעניין זה?" ענה לו בעל המלון: "אילו הייתי יכול למול את בני ללא סכנה הייתי מוכן לשלם 400 רובל". אמר הסוחר " אני אמול אותו על אחריותי ואתן לך עירבון של 400 רובל שהמילה תעבור בשלום אי"ה. ואם יקרה לו דבר חלילה   אפסיד את כספי". בעל המלון הסכים אבל התנה תנאי עם סוחר השוורים - שזה האחרון יישאר בביתו ארבעה שבועות תמימים אחרי המילה, כדי לראות שהילד שלום לו ולא ניזוק מהמילה חלילה. הסוחר שהיה בטוח בברכת רבו ובעשב שנתן לו, נתרצה והסכים לתנאי. הסוחר מל את הילד ואכן דם רב זב ממנו ולא עצר. מיד הוציא הסוחר את העשב שנתן לו רבי לוי יצחק והניח על המקום ומיד פסק הדם וזה נתרפא מיד   בתוך הזמן שהתעכב במלון, עברו סוחרים והתעכבו אף הם בבית המלון, וסיפרו לסוחר שמחירי השוורים התייקרו. רצה הסוחר לנסוע ולמכור את שווריו, אבל בעל בית המלון לא הסכים שיסע שהרי התנו עמו שיישאר ארבעה שבועות תמימים. לאחר מספר ימים באו עוד אורחים ושמעו מהם ששער השוורים התייקר עוד יותר. כשעברו ארבעת השבועות נפרד הסוחר מבעל המלון ונסע לדרכו, ואחר כך מכר הסוחר את שווריו ברווח גדול מאד. וזאת בזכות קיום דברי רבו הצדיק.

החוויה היהודית